זוכרים את הסלוגן המרטיט של אייבי נתן בתחנת קול השלום: "שתו מים, רק מים, קול ריפרשינג ווטר"?
מים.  הכי בריא והכי נכון לגוף שלנו. אז איך קרה שתרבות השתייה של ה"דיאט" והמוגזים כל כך חזקה ומשמעותית בחיינו? קרה. אולי בגלל השאיפה להיות "רזה בכל מחיר" ואולי מחוסר בידע (מה כבר יכול להיות כזה נורא אם מוכרים את זה בחנויות?)

 

 

ôçéú ùúéä ù÷åôä ðåæì îéí îù÷ä

(צילום: Shutterstock)

העובדה היא שיותר ויותר מאיתנו מתמכרים למשקאות המתוקים המוגזים הדיאטטיים שכל כך לא בריאים לנו.
אני רוצה לספר לכם על טכניקה טובה להיגמל ממשקאות הדיאט. מדובר בתהליך קצר וממוקד שעובד על התת המודע, שאני עושה בהצלחה עם לקוחות שלי, ועשוי לעזור גם לכם.

אז למה כדאי לכם להיגמל?

אבל כמו כל שינוי התנהגותי אחר, כדי שזה יצליח, צריך לרצות באמת ובתמים להפסיק לשתות שתייה ממותקת. אנחנו יודעים כיום שמשקאות קלים מעובדים מתועשים ומוגזים עושים רע של ממש לגוף. בפברואר השנה פרסמו בYNET את המחקר הבא שמזהיר מפני שתייה של מוגז מתוק כמו גם את האזהרה הזו מפני משקאות קלים הגורמים נזק לכבד.
מהניסיון המקצועי שלי שלי וגם לאור הכתבה הזו אוכל לומר גם שאם חשבתם שמשקאות דיאט "משביעים", "מרגיעים" ו"מרחיקים אתכם מהמקרר", ההיפך הוא הנכון. הם דווקא מעוררים תחושת רעב, ולאחרונה אף נבדקת אפשרות שהם מעודדים בריחת סידן מהעצמות.

לקוחה שלי, מושתלת כליה, סיפרה לי את הסיפור הבא: שעות ספורות לאחר ניתוח ההשתלה, ביקר אותה הרופא המנתח ובעודו מעיין בתיק הרפואי שלה, שאל מבלי להרים עיניים: "את שותה מספיק?". גאה ומחויכת ענתה לו: "תראה דוקטור, אני שותה המון". כשהרים את הראש מהדפים ראה לזוועתו בקבוקים רבים של שתייה ממותקת ליד מיטתה, ומייד הכריח את בעלה לשפוך את השתייה לשירותים, בקבוק אחר בקבוק, בטענה שהיא מחבלת לו בעבודה הנפלאה שעשה, והורה לה לשתות רק מים. כבר שני עשורים שהיא שומרת על הכליה, מודה לרופא, ושותה רק מים.

השתכנעתם?

שיטת NLP מאמינה שאפשר ליצור שינויים התנהגותיים דרך תכנות מחדש של החשיבה שלנו ולהטמיע הרגלים במוח באמצעות טכניקות הדמיה. בטכניקת "Like to dislike" של השיטה, מוחקים מתת המודע את החיבה, הצורך והתלות באלמנט ששולט בנו. מניסיוני, זה יעיל מאוד, אבל רק בתנאי שאתם באמת רוצים להצליח.

וכך תעשו את זה:

1. דמיינו בראש תמונה שלכם שותים את המשקה האהוב עליכם. הסתכלו על התמונה בעיניים פקוחות ובחנו את המאפיינים שלה: היכן היא ממוקמת? (למשל: ממש מולנו) מה גודלה? האם היא בפוקוס או מטושטשת? האם היא צבעונית או בשחור לבן? מה התחושות שאתם חווים כשאתם מתבוננים בתמונה שלכם שותים את המשקה?

2. כעת דמיינו תמונה שלכם שותים משקה שאתם ממש אבל ממש לא סובלים את הטעם שלו (אלכוהול? מיץ עגבניות? רוטב עמבה?). היכן התמונה הזו ממוקמת? (למשל: ממש רחוק בקצה החדר). מה גודלה? האם היא בפוקוס או מטושטשת? האם היא צבעונית או בשחור לבן? מה התחושות שחווים כשמתבוננים במשקה הדחוי?

3. דמיינו את תמונת ה"משקה האהוב" עוברת לכוון תמונת המשקה המגעיל ומכסה אותה לגמרי. כך שהמשקה האהוב מקבל את כל המאפיינים של המשקה השנוא כולל את תחושת הדחייה.

4. "נעלו" את שתי התמונות זו על זו בדיוק כמו סגירה של מכסה טאפאוור, והיפטרו סופית מהתלות במשקה הממכר.
אייבי נתן לנו בקול השלום שלו חומר רב למחשבה על הזהות הלאומית חברתית שלנו, ומאז אנחנו עוברים לצערנו עוד מלחמות רבות. בואו ניצור לעת עתה שלום פנימי ושקט עם הגוף שלנו ונשתה מים. רק מים. קול ריפרשינג ווטר.

 

קול של נוסטלגיה:

פורסם באתר XNET ב- 23/10/2011