אז מה לעשות בעצם עם מה שאת אומרת לי?
לקראת סופו של מפגש הנחיית הורים כך היא אמרה לי, אימא חכמה ומאד מתוסכלת. אז מה בעצם לעשות עם זה? מה לעשות כשלילד יש טנטרום, כשהוא צועק, משתלח, עצבני? מה לעשות?
ומה עניתי?
אני לא יודעת.
כן, כן. אני לא יודעת. למה?
אי הידיעה היא היא הידיעה כולה. בדיוק כמו שאי וודאות זה למעשה אי של וודאות. וכשאנשים עם חרדות מגיעים לטיפול הם לומדים לתקוע דגל גאה על האי הזה שהוא שלהם לגמרי והוא אי של וודאות. ואז הם מלאים בוודאות. כי על האי הזה יש לי את כל הוודאות שאני זקוק/ה לו: אותי, קרקע יציבה, ים מסביב, דגה, שמש, אמונה, ביטחון ביכולות שלי וכו וכו וכו. אי כזה של וודאות.
אי הידיעה זה אחיו התאום. הוא אי של ידיעה.
מה אני כן יודעת? אני יודעת בדיוק מה הצפנו במפגש. איזה מתנות עלו שם. אני יודעת שההורים נכנסו מפתח אחד ויצאו מפתח אחר לגמרי. עם אנרגיות, תובנות, הבנה של חוקי תת המודע ועם שק מלא בידע חדש מתוך עצמם. והם כעת על אי של ידיעה. ועל האי הזה של הידיעה אותה אימא חכמה סומכת על הידיעה שלה וחוברת אליה.
ואני יודעת
שהיא תדע ברגע האמת בדיוק מה לעשות.
ותמיד, ברגעים של שלווה ורוגע, אפשר לעבוד ביחד עם קלפי הרגשות או המחשבות שלנו.
באהבה,
ענת
