מעין הרע.
בין אם אתם מאמינים שהיא קיימת, בין אם לאו – זה לא משנה. האמונה בעין הרע ובהיותה מחוללת מחלות ומביאה עלינו מרעין בישין כבר זורמת ב DNA התרבותי שלכם. ראו כאן, בהרצאה הטד שלי.
אז אחרי שהבהרנו את זה, בואו נבדוק איך אבות אבותינו מהמאות הראשונות לספירה נהגו להגן על עצמם. ולא, הם לא רק הדליקו קטורת, ולא רק אמרו "חס וחלילה", כמו שכבר ראינו. היו עוד דברים.
הם הלכו למגיקון (מכשף! יהודים פנו למכשף!) מומחה בכתיבת קמעות.
הם אמרו לו בדיוק מה מפריע להם: מחלה? אוייב? עין הרע? פחד מעקרות? ממות בלידה? בעריסה? ועוד ועוד)
המגיקון הכין עבורם קמע. הוא חרט על לוחית מתכת עשרות שורות בכתב קטנטן וממש צפוף שהכילו, והנה זה מגיע:
– שמות של מלאכים, (הי, יש לכם כבר את הערכה המלאה שלהם. ואם עדיין לא – ממליצה בחום).
– שמות שונים וכינויים של אלוהים: "אלה", "אלהא", "צבאות", "מלך", "מושל שמים", "האל הרופא", "אל מערכות" ועוד ועוד…
– רצפים של עיצורים (זה נראה כאילו יד שנתקעה על המקלדת. למשל כזה: צצצצצקקקקקייייייי. הזיה, אבל עובד).
– נוסחאות בארמית ובעברית שהאמינו באופיין המאגי. למשל: ("אנה כתבת יי[יי] [י]אסי" (תרגום: אני כתבתי ואלוהים ירפא).
– פסוקי מקרא המתאימים למטרה לשמה נכתב הקמע – ושהאמינו בכוחם המאגי. הפסוק מתהילים למשל "עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ" (תהילים קטו א, קלח, ב) מייצר הגנה, הצלה ורפואה.
– כתב מלאכים שהוא בעצם 'כתב סתרים יהודי' – אלמד אתכם!
– סיפורים קצרים, (היסטוריולה בשפה של חוקרי מאגיה), שזה סוג של מטאפורות בהם אני עושה שימוש יומיומי על כורסת המטפלת, משום כוחם המאגי על תת המודע שלנו.
ומה אנחנו לוקחים מזה?
שכל אלו הם חלק בלתי נפרד מתת המודע שלנו, חלק מאמונה שזורמת בנו ועוברת דרכנו גם לדורות הבאים. בעבודת הדוקטור שלי חשפתי עבורנו אמונה זו מנבכי הבוידעם הגנטי על מנת שנוכל לעשות בה שימוש –
על כל צרה שלא תבוא, חו"ח (חס והלילה), חמסה חמסה, בן פורת יוסף עלי עין.
ועוד ידובר.
באהבה,
ענת.
