בשלהי המחקר שלי במאגיה יהודית כשבדקתי את מהות האפקטיביות של מפגש אחד עם המגיקון (מכשף) בעולם היהודי בעת העתיקה, נתקלתי בספר של ד"ר משה טלמון בשם "תרפיה בפגישה אחת" (הוצאת מוטיב, 1993), ספר שנחשב לאבן דרך בשדה הפסיכותרפיה הקצרה והאמפירית. טלמון שואל: מה אם הפגישה הראשונה אצל המטפל איננה "מבוא" לתהליך הטיפולי, אלא האירוע הטיפולי עצמו? ובמילים אחרות:
האם יתכן ש(גם) בפסיכולוגיה המודרנית יכול מפגש אחד כבר לעשות שינוי?
והתשובה היא … כן!
הגישה שפיתח טלמון אינה מבטלת תהליכים ארוכי טווח, אך מערערת על ההנחה ששינוי נפשי מחייב בהכרח זמן ממושך. טלמון מציג גוף רחב של מחקרים קליניים, ראיונות עם מטופלים ומעקב ארוך טווח, המראים כי עבור רבים, השינוי המרכזי התרחש כבר במפגש הראשון, ולעיתים אף הוגדר בדיעבד כנקודת מפנה תודעתית. הפגישה האחת היא אותו מרחב שמפעיל משאבים שכבר קיימים באדם. השינוי אינו "מוזרק" מבחוץ, אלא מתעורר מבפנים דרך מפגש ממוקד ומשמעותי. כך, רגע אחד של חיבור רגשי וקוגניטיבי עשוי להיות בעל השפעה עמוקה ומתמשכת.
ובכלל, אני תמיד אומרת שכשאתם נוהגים בכביש ישר ומזיזים את ההגה ס"מ אחד ימינה, לא תרחק העת ותמצאו את עצמכם בנוף אחר לחלוטין.
הפגישה האחת יכולה להיות מספיקה כדי לשנות כיוון תודעתי, רגשי והתנהגותי ולהזיז את ההגה שלכם ס"מ אחד ימינה.
והקשר לקלפים שלנו?
נו, ברור. מפגש עם קלף יוצרת חיבור בין מודע לתת מודע, בין מחשבה לרגש, ומאפשר שינוי במסגור הפנימי של החוויה.
גירוי סימבולי בצורה של טקסט, איור, מפעיל תהליך שינוי תודעתי, רגשי והתנהגותי ומזיז אותנו ס"מ אחד מהדרך.
ואז הנוף משתנה, כמעט מידי. קסם.
באהבה,
ענת.
