עד שהגעתי למדעי היהדות – ואני לא מתביישת לספר:
1. שם האל "יהוה" נקרא גם "שם בן ארבע אותיות" וגם "השם המפורש". (מה ההיגיון? שם שאסור לומר אותו במפורש מכונה "המפורש"?!).
2. שיש גם שם בן ע"ב אותיות, שם בן מ"ב אותיות, שם בן כ"ב אותיות, שם בן י"א אותיות. (אז כשאתם אומרים "ב"ה" – תבחרו בעזרת איזה שם אתם אומרים).
3. שקיימת ספרות שלמה של "ספרים חיצוניים" – טקסטים יהודיים עתיקים שנכתבו בתקופת בית שני ואינם נכללים בקאנון של התנ"ך, כמו "בן סירא" ו"ספר מקבים", בעיקר כי לא התאימו לאופי התאולוגי-מונותאיסטי של אמונה באל אחד שהוא זה שמחולל ניסים.
4. שיש ספרות ענפה מרתקת וקסומה שגם היא לא נכנסה לקאנון התנכי מסיבות דומות והיא מכונה "ספרות ההיכלות והמרכבה" – קבוצה ספציפית של טקסטים מיסטיים מאגיים שנכתבו בארץ ישראל במאות שלאחר חורבן הבית השני, המהווים את התשתית הקדומה ביותר של הקבלה. טקסטים שעוסקים במסעות למעלה, בשמות מלאכים, בשירת הקודש, כפי שמתואר למשל בחיבורים כמו "היכלות זוטרתי" ו"ספר הרזים". (ומהווה גם בסיס בעל משמעות בעבודת הדוקטור שלי).
5. שיש ארמית בבלית, ויש ארמית גלילית (ארץ ישראלית), שיש שפה כזו "מנדאית" (?!), שיש קבלה עיונית, קבלה נבואית ו… קבלה מעשית (טוב, את זה ידעתי, אבל לא ידעתי כמה מעט ידעתי על זה), שיש ספר מיסטי מטורף שנקרא "ספר יצירה" והוא נמצא חינמי ברשת ומכיל את רזי בריאת העולם, והכי הכי לא ידעתי – שאני החילונית הכי דתייה שתכירו.
החירות לדעת – היא באחריות שלכם
באהבה,
ענת
