הממ…. כן! הרגשות שאנחנו מטעינים בהם.
והאמינו לי, שאם באקדמיה, (אוניברסיטת תל אביב – מדעי היהדות), קיבלו את הטענה הזאת בדבר הטענה רגשית בחפצים – אז יש דבר כזה.
מקסים. נכון?
הסבר אקדמי על קצה המזלג?
תחושת הזיקה שמפתח האדם כלפי החפצים שברשותו מתוארת ומוסברת בכלים מתחום הפסיכולוגיה של הכלכלה והצרכנות המכנה זיקה זו "היקשרות צרכנית" Consumer-Product Attachment. כלומר, האדם משתמש בחפצים שברשותו כדי ליצור הגדרה עצמית, לעצב את זהותו ולהעצים תחושות של ביטחון ודימוי עצמי. ראסל בלק (Russell W. Belk) מכנה תופעה זו "אפקט בעלות". הוא טוען שבאופן מודע או לא מודע התנהלות צרכנית מונעת בעיקר מתוך ההנחה האנושית הבסיסי של "מה ששלי הוא אני".
אז כן. האדם נקשר רגשית לחפצים שברשותו ואלו הופכים להיות "חלק ממנו", חלק המשכי של גופו וחלק בלתי נפרד מהזהות שלו. כך נוצרת חוויה של "המשכיות האני" (Extended Self).
החיבור האינהרנטי בין זהות ה"אני" לבין החפצים שבבעלות ה"אני" הוא תוצר של תהליך פסיכולוגי המכונה "אנרגיה פסיכולוגית" (Psychological Energy), שנוצר מקרבה לחפץ והסתגלות אליו, עת משקיע האדם מחשבה בחפצים שלו ומפנה אליהם את כל תשומת הלב שלו.
הקשר הסנטימנטלי שנוצר מתוך קרבה פיזית אל החפץ, שימוש יומיומי בו, חיבור של החפץ עם זיכרונות מן העבר, כל אלה מייצרים "מעגל היקשרות מחזורי" המספק תחושת ביטחון וגם תחושה פיזיולוגית נעימה שמבקש האדם לשוב ולחוש בה עוד ועוד. כך נוצרת מחזוריות של חיזוק עצמי, אותה מכנים החוקרים Self-Reinforcing Cycle, דבר המגביר עוד יותר את תחושת ההיקשרות אל החפץ.
עדויות ליחס בין רכוש לבין "תפיסת האני" עולות גם ממחקרים המדגימים את האופן שבו מתייחסים לרכוש לאחר המוות, למשל: לכלי חרס וזכוכית, כלי תמרוקים, חרוזים, נרות, תכשיטים, מטבעות, פעמוני ברזל, מראות, מפתחות, מסכות וחפצים בעלי אופי מאגי, לא רק על מנת לשמר את העבר ולאפשר מה שבלק מכנה "תחושת עבר" (Sense of Past), אלא גם מתוך האמונה שחפציו של האדם המשכיים לגופו וילוו אותו גם בחיי העולם הבא.
ומהאקדמיה לפרקטיקה: ואיך עושים בזה שימוש?
הכירו למשל את ה"אגורוגע" – אגודל ורוגע במילה אחת, שם שנוצר בהשראת ילדה מופלאה ורגישה שמגיעה אלי. את האגורוגע הזה הכנו מפימו. אבל ככל הנראה אפשר להכין אותו גם מחימר רגיל או לבן או כל חומר שמתקשה.
שלבי ההכנה:
מייצרים כדור מפימו (כמחצית מגודלו של כדור פינג-פונג).
מטמיעים בו את האגודל שלנו ומייצרים מספיק מקום עבורו לזוז קדימה ואחורה. לי זה מזכיר גם יצירת "חותם אישי" בתוך החומר. כל אחד והאגודל שלו. בזמן ההכנה 'מטעינים' את האגורוגע בתחושות של שמחה, כיף, יצירתיות, חופש, רוגע, אושר וכל רגש נעים שבא לנו למלא בו את האגורוגע שלנו. תחושות אלו ימשיכו להיטען באגורוגע שלנו גם בזמן השימוש, ב"מעגל היקשרות מחזורי", ונחוש את האפקט המרגיע.
מקשטים ביצירתיות, איך שמתחשק!
מניחים בתנור (רגיל, שיש בכל מטבח) לחמש דקות על חום בינוני.
מורחים לק שקוף (לא חובה).
לוקחים איתנו את האגורוגע לבית הספר, למשרד, או שמים ליד המיטה לפני השינה – לשימוש בעת הצורך להירגע או להיטען באנרגיות טובות.
בתמונות: סוגים שונים של אגורוגע בשלבי הכנה.
באהבה,
ענת.
