מילה היא מעשה. מעצם אמירתה היא נוכחת בעולם. (משפטנים, חוקרי לשון – אמרו את זה קודם. כמו ג'ון אוסטין בספר האלמותי שלו: Quand Dire C'est Faire – בתרגום חופשי מצרפתית: כשלומר זה לעשות).
למילים שלנו יש כוח ביצועי.
ומי המבצע?
לפי האמונה היהודית – אלוהים כמובן, ושליחיו המלאכים. אלו נמצאים בכל מקום, מבקשים לראות ולשמוע הכול, הם מלווים כל אחד מאיתנו – בוחנים אותנו ומוכנים להגן עלינו כל רע:
"שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו". (בבלי, תענית עא ע"א).
יש מלאכי חסד ויש מלאכי חבלה. תפקידם אמנם להוציא לפועל את מצוות האל, אבל הם גם יודעים להתערב ולומר את דעתם, ולעיתים לחצות גבולות תפקידם.
הטעות הבלתי נסלחת לגבי פעילותם של מלאכים היא לגבי אותן פעמים שהם לא שמים לב מה מקור המידע שהם קיבלו. המלאכים לעיתים שומעים קולו של אדם וטועים לחשוב שזה קולו של האלוהים.הטעות הזו מתוארת בתלמוד כ"שגגה שיצא מלפני השליט" (זבחים, קא ע"א). כשהמלאכים מרחפים סביבנו, שומעים דקלום או אמרה כלשהי עלולים בטעות לחשוב שהקול הגיע מלמעלה ומצווה עליהם לבצע, מבלי לבחון את מקורו של הקול הזה ולמי הוא שייך. הם מזדרזים למלא את הפקודה לפי המילים ששמעו כשלמעשה זה אינו קולו של האלוהים.
כל טעויות המלאכים – מלאכי החסד או החבלה – מרחיבים את פוטנציאל ההשפעה של הדיבור האנושי –
ולכן אנחנו אומרים "חס וחלילה", "לא עלינו", "שלא נדע", "חמסה חמסה שום בצל" וכו'. וכו'. שילוב זה של משפט הגנה מסית את מקור הרע מהדובר.
בדוקטורט הצעתי שזו אחת הסיבות שיהודים בוחרים לכתוב את המילים.
כתיבה מנטרלת טעויות של מלאכים, מאפשרת לדייק את הבקשות ולקבע אותן בעולם החומר.
קראו למלאכי החסד ודייקו בבקשות שלכם –
שחס וחלילה לא יאונה לכם כל רע
באהבה,
ענת
בהשראת המאמר של לאוטרבך, "האמונה בכוחן של מילים:
Lauterbach Jacob Z., (1939), “The Belief in the Power of the Word”, Hebrew Union College Annual, Vol. 14, pp. 287-302.
