על הגאונות של גדול הסופרים העבריים במאה העשרים, חתן פרס נובל לספרות, שי עגנון (שאינו ידוע בשמו המקורי שמואל יוסף צ'צ'קֶס) אני יכולה להרחיב בפודקסט שלם. על העומק הפסיכולוגי בכתביו, על שפתו העשירה, על משפטי הפתיחה המקפלים בתוכם סיפור שלם ועל יצירות אלמותיות המדברות מסורת יהודית והן מאבני היסוד של הגנטיקה התרבותית שלנו.
עגנון הגאון עשה שימוש בכתביו בתופעה נוירולוגית מרתקת שנקראת סיניסתזיה (Synesthesia), כשגירוי של חוש אחד גורם באופן אוטומטי וחוזר להפעלה של חוש אחר ויוצר מעין "ערבוב חושים". רואים צבע וחשים את הטעם שלו. שומעים צליל מסוים וגם מריחים אותו. מתבוננים בתמונה ומרגישים צמרמורת. כזה.
ובעגנונית? מתוך "פרנהיים":
"נשׁמע ריחַה של הַצִיגּרָה הטובָה שׁבּפִיו."
ומה נשמע במרחב הטיפולי?
שילוב של כמה שיותר חושים מעשיר ומייעל את תהליך הטיפול. בדיוק כמו שתרגילי כושר המשלבים כמה שיותר קבוצות שריר מייעלות את איכות האימון.
למשל שרביט הקסמים הזה שרכשתי בכמה שקלים וקשרתי גם שני פעמונים יכול לעורר תחושת סיניסתזיה ולהעשיר את עולם הטיפול (לילדים ולמבוגרים!)
גם אם אתם לא לידי כעת, עשו רק זאת:
עצמו עיניים, וקחו אויר טוב מלא הריאות. דמיינו את השרביט חג מעליכם ואת צלצול הפעמונים המתוק מלטף את גופכם, מרגיע כל אחד ואחד מתאי גופכם. השינוי כבר מתרחש, סיניסתזיה שכזו.
באהבה,
ענת
