כל פעם שמנשקים את המזוזה כשנכנסים אלי – אני נזכרת ב"נאום הקומץ" של יאיר גרבוז משנת 2015. זוכרים? זה שזלזל בציבור קטן של מנשקי הקמעות? לימים הומר הביטוי ממנשקי הקמעות למנשקי המזוזות ונרשמה סולחה לאומית, לכאורה.
ומה בין קמעות למזוזות?
באחד הפרקים בדוקטורט, על מנת להוכיח את האמונה בכוחן של מילים הכתובות על גבי הקמע, עמדתי באופן טבעי על כך שגם מזוזה מכילה טקסט ליטורגי שמייחסים לו כוחות. עד כאן אתם יודעים. ומה אתם אולי לא יודעים?
שבגניזת קהיר התגלו מזוזות המתוארכות לזמנו של הרמב"ם, ואולי גם לפני כן, המכילות תוספות בכתב יד של אלמנטים בעלי אופי מאגי, כמו אלו שהופיעו על גבי קמעות: שמות מלאכים, סימנים מאגיים, שמות שונים של אלוהים. מה זה אומר? זה מדהים בעיניי. זה אומר שבעלי המזוזות, לפי ממצאי הגניזה, לא "סמכו" על הטקסט הליטורגי הרגיל, הקדוש לכשעצמו, והעדיפו "לחזק" את כוחו באמצעות סימנים מאגיים ובכך יצרו סוג של קמעות הנתלים על משקוף הדלת.
אז צדיק באמונתו יחיה: תנשקו מזוזות, או איחזו בקמעות,
וזכרו את קדושתה ואת כוחה המאגי של המילה.
באהבה,
ענת
