או:
איך לתווך את המרחב הטיפולי עבור ילדים?
זה קורה לא מעט, כשכבר בשיחת הטלפון הראשונית עולה התנגדות/תהייה/מחשבה/דאגה/ מצד ההורה:
– איך אני מסביר/ה לילד/ה שלי שהולכים לטיפול?
– האם מעצם הצורך ב"טיפול" אני מעביר/ה מסר שמשהו עם הילד/ה לא בסדר?
בשיחה הראשונה, כשעוד לא באמת התחלנו לצלול לעומקי הקסם, אני מוצאת את הפתרון דווקא בסמנטיקה.
אני מציעה (בהשראת אימא חכמה לילד שהגיעה אלי) להחליף את המילה "טיפול" ב"חוג רגשות". בדיוק כמו שיש חוג ג'ודו? חוג היפ-הופ? אז יש חוג רגשות. והוא אישי, פרטי, אחד על אחד – חוג שהוא חגיגה של חיבור, נגיעה, טיפול, צמיחה ולמידה דרך עולם הרגש. בעיקר עם ילדים.
המפתח ל"חוג הרגשות" הזה היא השמחה, התשוקה, הסקרנות, מתוכם מתקיימת ההעצמה וכך גם ניתנים כלים לחיים, כדרכו של טיפול. זהו מרחב שבו הילד/ה פוגש/ת את עצמו/ה דרך פעילות גופנית, פעילות יצירתית, חיבור לקריסטלים, קלפים, מילים, מגע – מרחב הוליסטי של גוף ונפש שהיא שפה, ודרך חיים.
וזה הרבה מעבר ל"טיפול".
באהבה,
ענת
