כשיש הבנה עמוקה של השפה התת הכרתית, זה בדיוק מה שקורה. ואחת ההבנות האלו מדברת על כך שכל מה שמתרחש בחוץ הוא שיקוף אחד לאחד של מה שמתרחש בפנים. ה'אני' הוא הקוסמוס, כל העולם כולו. וכל מה שאני רואה ב"מראה", "מציאות", מתקיים בי. ולכן, גם זוגיות (ואני טוענת שבעיקר זוגיות) היא השיקוף האולטימטיבי של היחיד.
אז מה קורה כשיש ריבים? תסכול מתמשך ואפילו שיח על גירושין?
או אז יש צורך להבין את השפה התת הכרתית ולדבר אותה פנימה. במהלך אותו מסע פנימה עם זוג יפהפה, חכם ומאד מתוסכל מהשיח הזוגי שלהם, 'קיבלתי' כמעט בתקשור לשאול אותם את השאלה הבאה:
אתה, אני פונה אליו. "מה אתה יותר: זוגי או משפחתי?"
הוא: משפחתי.
ואת, אני פונה אליה. "מה את יותר? זוגית או משפחתית?"
היא: זוגית.
בום.
הפער הזה שהתגלה במערומיו, של שתי תפיסות שונות שהולידו שתי התנהגויות מרחיקות, איפשר לנו באותה נשימה לרקום גשר של קסם, של תרגום והשלמה של ה'חוסרים' – כל אחד מתוך עצמו:
הוא: מחויב לחזק את הפן הזוגי שבו.
היא: מחויבת לחזק את הפן המשפחתי שבה.
וכשנרקמת הבנה מתאפשרת הפנמה אצל היחיד, ויצירת מציאות של הרמוניה וצמיחה זוגית.
"נראה לי שעשית משהו על טבעי היום", כך היא רשמה לי כמה שעות אחרי.
"כל מה שאת רואה בי, מתקיים בך, בהגדרה", עניתי. "ותודה על הזכות לעשות איתכם את העל טבעי שהוא הכי טבעי שיש".
באהבה,
ענת.
