שאלה לענת:
יש לי ילד שחווה תסכולים נמשכים, הוא בן שש. עבדתי איתו תקופה והוא פרש. לא רצה להיפתח, לא רצה להגיע יותר. האם הוא לא בשל לטיפול? האם הבעיה היא בי? בשיטת הטיפול שלי? מה את מציעה לעשות?
תשובה:
אני מאמינה שכל מה שעשית היה נכון לאותה תקופה. שתלת זרעים, השקית אותם – והם עוד לא נבטו. הם ינבטו בעיתם. (זה גם המסר להורים אגב). הילד וההורים נמצאים במסע, ואת היית חלק מהדרך. שקפי להם את זה והוסיפי שדלתך תמיד פתוחה גם להמשך. המליצי להם על המשך טיפול במסגרת קבוצתית – חוג אמנות, טיפול בחיות ואפילו חוג ספורט המאפשר לו לשחרר תסכולים ולבנות ביטחון עצמי וחיבור ליכולות שלו.
זכרי שכל התנסות כזו בונה את החוזקות שלך כמטפלת. התנסות כזו מעודדת אותך לדייק את עצמך, את הקול הפנימי שלך, את שיטת הטיפול שלך. לא לכולם את מתאימה, ולכן מתפנה הדרך לאלו שכן זקוקים לך.
אני ממליצה בחום על עבודה עם קלפי טיפול שמעניקים עניין של ממש גם מול ילדים. קלפי הרגשות, קלפי המחשבות, קלפי חיית הכוח שלי – הם כולם כלים מופלאים לעבודה עם ילדים שמתקשים להיםתח מול מטפל. הקלף מספק מעקה נעים להישען עליו, והוא גשר של חיבור בכל המישורים: הילד מתוך עצמו מחבר בין מחשבה לבין רגש, והילד מוצא את החיבור בינו לבינך.
המשיכי, המשיכי.
באהבה,
ענת
