שליפת קלף היא מקרית, (או שלא?)

שני חוקים בסיסיים של תת המודע מגולמים בהנחת היסוד לכוחה של שליפת קלף באופן מקרי:

1.  תת המודע לוקח כל דבר באופן אישי. זה הבסיס לתקשורת שלנו עם העולם. שימו לב שכשחבר מספר לכם משהו על עצמו זה מעורר בכם אסוציאציה לגבי דבר דומה שקרה לכם, ומתפתחת שיחה.

2. תת המודע מבקש לעשות לנו רק טוב. אני תמיד אומרת ש"אי אפשר להתאבד (חלילה) בדמיון מודרך", ושגם רגש או מחשבה שנחווים באופן שלילי מבקשים להעביר לנו מסר, לחזק ולעזור לצמוח.

תנו לתת המודע להוביל.

לכן אני ממליצה לאפשר ליד המקרה, ('מקרה' בהיפוך אותיות זה ה' רקם), להפגיש אותנו עם קלף (של רגש, של חירות או של מלאך). לעיתים דווקא ההתנגדות לקלף שיצא לי (מה פתאום, אני בכלל לא כזה!) מראה על קושי לפגוש את מה שלא נעים. אפשרו לתת המודע להוביל, הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, ולמה.

באהבה,

ענת