ואתם מזוהים כחילונים, דתל"שים או אפילו אתאיסטים? אבוד לכם.
שורשי יהדותכם, תת המודע התרבותי שלכם כבר מחובר לאמונה, מסורת – יהדות. ובהתאמה – טיפול תלוי תרבות (או טיפול רגיש תרבות) הוא המתאים לכם ביותר.
הפסיכיאטר השוויצרי קרל יונג האמין כי "בטיפולי יהיה הפגאן לפגאן, והנוצרי לנוצרי והיהודי ליהודי, בהתאמה למה שהועיד לו גורלו". כלומר יונג האמין שהריפוי של היהודי, כמו של כל אדם, כרוך בחיבור לשורשים הדתיים-רוחניים של תרבותו. שאין "מציאות קלינית אוניברסלית", אלא שבכל חברה מתקיימות זו בצד זו מערכות מקבילות אתנו-פסיכיאטריות. אם תרצו, בהקבלה, כמו שלא אמור להיות תפריט תזונה אוניברסלי, one menu fit all, ויש להתאים לכל אחד את תפריט התזונה המתאים עבורו – כך גם טיפול – עליו להיות תלוי ערכים, אמונות ותרבות.
גם המערכת הפסיכיאטרית המודרנית הבינה שיש תופעות שאין להן מקבילות בפסיכיאטריה המודרנית הקונבנציונלית ולכן העניקה להן סווג במדריך לאבחון ולסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות DSM-IV על מנת לאפשר לפסיכיאטר לאבחן ולקשר בין הסימפטום הקליני לבין שורשיו האתנוגרפיים והתרבותיים של המטופל.
בעבודת הדוקטורט שלי חקרתי את שורשי הפחד ואת אופני הטיפול בו בעולם היהודי בעת העתיקה. פרק שלם עסק באתנו-פסיכיאטריה – טיפול שהוא תלוי תרבות, כזה שמודע לתסמונות קליניות (מחלות) שהן תלויות תרבות, כמו: דיבוק, איחוז, רוח רעה. כזה. ואז הוכחתי כיצד שימוש במשאבי תרבות יהודיים (שמות אלוהים, שמות מלאכים, פסוקי מקרא, מילים מאגיות וכו') השזורים בקמע – מייצר טיפול תלוי-תרבות שהוא יעיל לא רק בעת העתיקה אלא אפילו עד היום.
הידע שרכשתי במחקר במדעי היהדות העשיר את כלי הטיפול שלי בסטודיו, והווה השראה (כמעט הונחיתי בתקשור) – ליצירת ערכות הטיפול שלי, לרבות קלפי "ברכות של מלאכים" – אותם 40 מלאכים שבשמותיהם עשו את השימוש הרב ביותר בקמעות ובקבלה המעשית.
כך יצרתי כלי שמחבר אותנו לתת המודע התרבותי שלנו ומאפשר 'מיני טיפול אתנו-פסיכיאטרי' מתוך מפגש עם לא מודע אישי עם אותם שורשים תרבותיים, אתניים, יהודיים שמתקיימים בכל יהודי במשך אלפי שנים.
עשו בזה שימוש, התחברו לתת המודע התרבותי שלכם – ותבורכו!
באהבה,
ענת.
