שאלה של גננת:
ענת, מה לעשות כשילד "נתקע" על רגש כלשהו וקשה לו להשתחרר ממנו? כעס? פחד? עלבון? יש לי ילדה בגן שבכל פעם שהיא חווה רגש בעוצמה היא נצמדת אלי ולוקח לה למעלה משעה לחבור מחדש לדינאמיקה הקבוצתית. היא לא מרפה ממני, ולא מהרגש. מה עושים?
תשובה:
כל רגש הוא לגיטימי. כשהוא מועצם נוצרת הצפה רגשית שהגוף לעיתים מתקשה להכיל, ובמקרה שאת מתארת נוצרת "תקיעות". קיפאון. (היצמדות אליך). במקרה כזה עלינו לעזור לילדה ליצור מה שאני מכנה "שחרור והתמרה". ראשית – לשחרר את עוצמת הרגש. שנית – להתמיר אותו לרגש אחר, חיובי.
איך עושים את זה?
הציעי לה לגשת לעמדת היצירה, קחו דף לבן וצבעי פנדה.
בקשי ממנה לבחור צבע שמתאר את התחושות שלה, (תתפלאי, ילדים לא בהכרח יבחרו שחור, חום או אפור, גם כשהם חשים רגש "שלילי" חזק), ובמרכז הדף הלבן לצייר עיגול, בכל גודל שמתאים לה, ולצבוע אותו בצבע הנבחר. (בדוגמה הילדה בחרה בצבע סגול)
זה שלב השחרור.
או אז, בקשי ממנה לקחת צבעים שמתארים שמחה, אושר, קבלה, שלום או כל צבע אחר והנחי אותה להשלים את התמונה עם הצבעים האחרים. אלו יכולים "לדרוס" את העיגול המלא והם יכולים גם להפוך אותו לפרח, בלון, פרפר או כל איור שמתאים לה. (בתמונה בחרה להפוך אותו לפרח).
זה שלב ההתמרה.
רגש, בכל עוצמה, הוא טבעי ולגיטימי ולרוב כשמגיע הוא צף ללא שליטה. אנחנו מלמדים את הילדים (וגם אותנו!) לשחרר אותו מהגוף אל הדף, לתת לו הנכחה בצבע, ואז להתמיר אותו -ביצירה שיוצרת מציאות רגשית צבעונית, חיובית ומעצימה.
באהבה,
ענת
