להעלות את התדר, בגוף ובחדר

ליאור, (שם בדוי), תלמידת כיתה ח' נבונה ויפה, (זה אמיתי) נכנסה אליי עם כתפיים שמוטות ועיניים עייפות. לילות ללא שינה, לחץ פתאומי שמתקיים בגוף עם כל התרעה, כווץ של הנפש עם כל אזעקה והתחושה שהכול כבר קצת יותר מדי – נתנו אותותיהם באופן מובהק. המחשבות שאיתן הגיעה קיבלו מקום במרחב הטיפולי, וכך היא שיתפה אותי ברוח שפופה: הזום נתקע כל הזמן, הילדים מעצבנים גם דרך המסך ואימא שלה מבקשת ממנה לעשות יותר ממה שיש לה כוח ומסוגלות לתת.

אפשרתי לה לדבר בשטף, לפרוק משא כבד של תחושות ומחשבות, ואז שאלתי:

ליאורי, את יודעת מה זה תדר?

ליאור חשבה רגע ושאלה בעיניים עייפות: כמו רדיו?

נכון! ילדה נבונה ויפה שאת, אמרתי. אפשר לחשוב על המוח שלנו כמו על רדיו מלא בתחנות, ומה שנשמע, נראה ונחוש – תלוי בתחנה בה אנחנו נמצאים. המחשבות והרגשות שלנו יוצרים מצב תודעתי ונפשי שהוא סוג של תדר שמשדר החוצה. רק שאנחנו מדברות לא בהכרח על תחנות של תדרים עם מספרים אלא על תדרים בגבהים.
כשאת שפופה פיזיולוגית ונפשית את בתדר נמוך.
וכשאנחנו נמצאים בתדר נמוך אנחנו נראה, נשמע ונחוש בעיקר מה לא עובד, מה מפחיד, מה מאיים ומה חשוך.

הזכרתי לה שהמוח הוא כמו ארמון עם אינסוף חדרים, ועלינו להדליק את האור בכמה שיותר חדרים על מנת לעשות שימוש בכמה שיותר מהם. לא רק בסלון, במטבח, בשירותים, במקלחת ובחדר המגורים. כשמדליקים את האור בעוד ועוד חדרים במוח אפשר לעשות שימוש גם באולמות של נשפים, בחדרי משחקים קסומים ובגנים יפהפיים המלאים בפיות ומלאכים שומרים.

אנחנו מדליקים את האור – ומעלים את התדר.

ואיך ליאור ואני העלינו את התדר?

ראשית, שלפנו מתוך סדרת קלפי "לשלוף את הנפש" את אחד מקלפי המחשבות. ומה שיצא היה לא פחות ממדהים: קלף הגבולות. ליאור מחליטה ליצור לעצמה גבולות ולהגן על הנפש שלה. זו דרך נהדרת להעלות את התדר.

ומה עוד?
ביקשתי ממנה לעצום עיניים, לקחת נשימה עמוקה ולדמיין שמתוך המרחב הגבוה שמעליה יורדת ספירלה זוהרת שמתחילה לעטוף אותה סביב כל הגוף: סביב הראש, הצוואר, הכתפיים, הגב, הישבן והרגליים – עד קצה אצבעות הרגליים. ועם כל נשימה שלה הספירלה נמסה לתוך הגוף ומדליקה את האור בכל אחד ואחר מתאי הגוף שלה. ועם כל נשימה שלה הספירלה גם גדלה ומתרחבת סביבה, מייצרת בועה מוארת המהדהדת נשימה נקייה, הגנות ושמירה.

וכשליאור פקחה עיניים נבונות ויפות, וכעת גם מוארות ונוצצות

התדר הגבוה שלה האיר את החדר.

באהבה,
ענת.