קלפי "איך אני מרגיש.ה? עוד רגשות ומחשבות"

קלפי הטיפול "איך אני מרגיש.ה? עוד רגשות ומחשבות" נוצרו בעקבות קלפי "איך אני מרגיש.ה?", מתוך הצורך להמשיך ולהעניק לילדים, הורים, יועצים ומטפלים מפגש ויזואלי וטקסטואלי עם קשת רחבה של רגשות. זאת ועוד, הם מכילים אסופה של 39 סוגים של מחשבות ורגשות שילדים חשים, חווים ומשתפים את ענת במשך כשלושה עשורים של ניסיון מקצועי. רוצים לדעת מה מעסיק את ילדיכם? ביריונות? השוואות? ציונים? הטקסט הרגיש פורש את כל אלו ומפגיש את ההורה, הילד.ה והמטפל עם שלל נושאים בוערים רגשית ומחשבתית, על מנת להקל, לווסת ולטפל כל מחשבה ורגש.

פגישה עם קשת הרגשות ומחשבות היא בעלת משמעות קריטית בכמה מובנים:

  1. הילד/ה חובר/ת תודעתית אל הרגשות באמצעות טקסט ואיור ולומד/ת להכיר את עצמו במצבים רגשיים שונים.
  2. הילד/ה רוכש/ת כלים וורבליים על מנת לייצר תקשורת רגשית בינו לבין הסביבה: הורים, מורים וחברים.
  3. עבודה עם הקלפים מאפשרת שיח רגשי פתוח ומדויק בין הילד/ה לבין ההורים ודמויות משמעותיות בחיים.
  4. מטפלים רגשיים העובדים עם ילדים ובני נוער ימצאו בקלפים כלי טיפולי המייצרים שיח רגשי ומנטלי המעצים את יעילות הטיפול.


"כשהרגשות והמחשבות שלי פוגשים מילים – אז אני עושה קסמים".

 205

איך עובדים עם קלפי "איך אני מרגיש.ה? עוד רגשות ומחשבות"?

  1. אפשר לשלוף קלף באופן רנדומלי ולקבל מסר תת הכרתי לגבי רגש או מחשבה המבקשים התייחסות.
  2. אפשר לפרוש את הקלפים על שטיח או על שולחן כשהאיורים מופנים כלפי מעלה, לבחור דמות אחת ולהבין מה היא מרגישה או על מה היא חושבת. אפשר לשאול: האם אני מזדהה עם הדמות? מדוע? מה לדעתך קרה לדמות הזו שהיא חשה כך?
  3. אפשר לפרוש את הקלפים כשהטקסט מופנה כלפי מעלה, לבחור קלף אחד 'שמדבר אלי' ולנהל שיח רגשי לאור הקלף הנבחר. למשל: אילו פחדים אני חווה? האם גם אני הייתי עד/ה לחרם חברתי? מתי גם אני זקוק/ה לגבולות? האם אני חש/ה קנאה? מהן "מחשבות בריאות"? ועוד ועוד.
  4. ילדים יכולים לבחור שם לדמויות, וגם לבחור "חבר של מי הם רוצים להיות". תחושת ההזדהות עם הדמות מאפשרת לילד/ה לפגוש ברגשות, לחבור אליהם, להיות מודע/ת לרגשות ולווסת אותם.
הנחיות נוספות לעבודה בקבוצות עם קלפי "איך אני מרגיש.ה? עוד רגשות ומחשבות:

  1. הילדים עומדים בטור זה מאחורי זה. המנחה מחלק/ת לכל אחד קלף רנדומלי ומי שקיבל עובר לסוף התור. עם סיום החלוקה עומדים במעגל וכל אחד מקריא בתורו. המנחה שואל/ת – מי מתחבר לרגש הזה או למחשבה הזו? מי רוצה לשתף?
  2. המנחה מערבב/ת את הקלפים ונותנת לכל אחד לשלוף קלף בתורו. (אם כבר מכירים לפי הצבעים אז בלי להסתכל). המנחה מבקש/ת מכל אחד שבחר לספר באילו מצבים הוא נפגש בקלף הזה. האחרים יכולים לשקף לו – האם הקלף הזה 'מתאים' לו או לא. למשל: ילד שולף קלף של 'חרם'. הוא מרגיש לפעמים שהוא זקוק לתשומת לב. האחרים משקפים לו אם זה אכן נראה כך מהצד או לא.
  3. אפשר לפרוש את הקלפים על הצד של הטקסט ולאפשר לילדים להלך בין הקלפים, תוך כדי שאלות מנחות: איך אתם מרגישים היום? איך הרגשתם אתמול? כל אחד נעמד ליד קלף, מקריא, ומדבר רגשות.
  4. מוסיקה מתנגנת ברקע והילדים מתרוצצים. כשנפסקת המוסיקה כל אחד מחברי הקבוצה מוצא את עצמו ליד קלף. כל אחד בתורו מספר מדוע לדעתו הגוף שלו "בחר" לעצור דווקא ליד הקלף הזה.
  5. כשהקלפים מונחים בתפזורת על הצד של האיורים, המוסיקה מתנגנת ברקע. כשנפסקת המוסיקה כל אחד מחברי הקבוצה מוצא את עצמו ליד דמות מאוירת. כל אחד בתורו מספר מה לדעתו מרגישה הדמות הזאת, מתאר מה עבר עליה באותו יום ומדוע הפנים שלה מביעות דווקא את הרגש הזה.
  6. משחק ההפכים: כל אחד מהמשתתפים בוחר את הקלף שלדעתו הכי פחות מאפיין אותו. שאר החברים מוזמנים לשקף לו האם זה נכון לדעתם, או לא.
  7. פעילות יצירה: ברוח הקלפים, כתבו גם אתם רגש בכמה שורות קצרות והתאימו לו איור משלכם. שתפו את חברי הקבוצה ביצירות שלכם. בקשו מההורים בבית לעשות בדיוק את אותה פעילות (לגבי עצמם או לגבי הילדים) והגיעו עם התוצרים למפגש הבא.