"ונוח מצא חן בעיני יהוה"
אני יושבת מולו בדירה הישנה ברחוב מיכאל, ריח הנפטלין באוויר, כמו שתמיד היה. הוא נראה בדיוק כמו שזכרתי אותו: פנים חתומות, עיניים כבויות, כיפה שחורה רחבה, קטן קומה וקוצים של זקן לבן מגולח למחצה. מצחו נשען על יד אחת וידו השנייה מלטפת קלות את השולחן. "מה שלומך?" אני שואלת. "אלס גוט, שיינע מיידעלע" הוא עונה […]
