מי שגדל בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת מכיר היטב את משחק הגוגואים – הרבה לפני הנינטנדו, משחקי המחשב והאפליקציות. גלעיני המשמש שימשו ככלי משחק חינמי, מופלא וחכם: מכוונים, פוגעים ואוספים כמה שיותר מהם, ועל הדרך גם נהנים מוויטמינים ובטא־קרוטן.
גם לי, כילדה, היה אוסף כזה של גוגואים. הייתי משייפת להם את הקצוות ומנסה להכין מהם משרוקית. זוכרים את זה? נפלאות הטבע והתום.
בהשראת משחק הגוגואים פיתחתי את משחק הסוכריות – משחק חווייתי, מהנה ופשוט, הפועל על תת-המודע.
המשחק מטפח אצל ילדים (גילאי 12-4):
• קואורדינציית עין-יד
• ריכוז ומיקוד
• העצמה רגשית וביטחון עצמי
• ויסות רגשי באמצעות ויסות תנועתי
• גמישות מחשבתית ויכולת התמודדות עם שינויים (הפסד כמעט ודאי יכול בתוך שניות להפוך לניצחון)
• היכולת לסמוך על חכמת הגוף (אינטליגנציה תנועתית)
המשחק מתאים למטפלים בעבודה פרטנית (אחד-על-אחד), כפעילות הורה-ילד בבית, וגם למורים: ניתן לחלק את הכיתה לזוגות, להכין מלאי סוכריות ולאפשר לילדים להתמקם במרחבים שונים בבית הספר.
מה צריך? 10 סוכריות (חמש לכל שחקן) (כל סוג עם עטיפה. כמו טופי למשל. אני משתמשת בסוכריות ג'לי ללא צבעי מאכל), ושני פרלינים לב משוקולד, אחד לכל שחקן. (גם כאן, עטופים כמובן)
מטרת המשחק
להשיג את כל הסוכריות של החבר.
חוקי המשחק
1. שני שחקנים מסדרים זה מול זה, במרחק של כשני מטרים, חמש סוכריות בשורה (במרווחים של כ – 20 ס"מ). ניתן להוסיף גם ג'וקר – למשל לב משוקולד.
2. השחקן הראשון בוחר סוכרייה אחת וזורק אותה לאורך הרצפה לעבר אחת הסוכריות של היריב.
3. אם לא פגע – הסוכרייה נשארת אצל החבר והתור עובר אליו.
4. אם פגע – הסוכרייה שנזרקה והסוכרייה שנפגעה חוזרות אליו, והוא זוכה בתור נוסף.
5. פגיעה בג'וקר מזכה בשלל: הסוכרייה שנזרקה, הג'וקר וסוכרייה נוספת.
6. שימוש בג'וקר כחייל ללא פגיעה גורם לאובדן הג'וקר ואובדן של שתי סוכריות נוספות (!).
7. פגיעת ג'וקר בג'וקר מובילה ל־ Game Over מיידי ולניצחון – ללא קשר למספר הסוכריות שנותרו.
לפעמים, דווקא כשלא מכוונים במאמץ אלא מאפשרים ליד לשחרר את הסוכרייה באופן טבעי, כמעט "אידיאומוטורי", מתרחשת הפגיעה המדויקת.
כאן מתפתח רובד נוסף של המשחק: היכולת לשחרר שליטה, לסמוך על הגוף – ולפגוע.
פשוט, מתוק ומדויק.
תיהנו!
באהבה,
ענת.
