יוכי (שם בדוי) אישה נמרצת וחכמה בשנות הארבעים לחייה (זו אמת) נכנסת אליי בסערת רגשות, לוקחת בקבוק מים מינרליים מהמקרר, מסתבכת עם הפתיחה שלו ומפטירה בעצבים: "אני כבר לא יכולה איתו. הוא נכנס הביתה בערב ומתחיל לרדות בי. כל מה שאומר או לא אומר, אעשה או לא אעשה – זה לא בסדר. אפשר לחתוך את האוויר בסכין עד שהולכים לישון. ובבוקר? מבחינתו כאילו כלום לא קרה, והוא לא מבין למה אני כועסת. למה אני צריכה להכיל את זה?"
לקחתי ממנה את בקבוק המים ופתחתי אותו עבורה.
בזמן שיוכי לגמה מהמים והמתינה למוצא פי, נכנסתי עבורה לספריה האקשית והוצאתי את ספר החיים שלה. הספריה האקשית נמצאת ב'עולם שמעבר' והיא מכילה את כל ספרי הנשמות שנוצרו מתחילת האנושות. הספר שלה נפתח עבורי בדף מספר החיים שלה.
"יוכי, אני רואה אותך בגיל ילדות מוקדמת, יושבת על שטיח ומשחקת ודמות גדולה יותר מנסה כל הזמן לחטוף לך, להפריע, לשלוט במשחק. מה אני רואה שם?"
יוכי הרימה גבות והשתנקה מהמים. "איך ידעת?! זו אחותי הגדולה. היא מאז ומעולם מנסה (ולרוב מצליחה) לשלוט בי, במעשיי ובמחשבותיי. מאז שאנחנו קטנות אין לי כמעט 'סיי' לגבי עניינים משפחתיים כאלו ואחרים וגם היום כשהיא זקוקה לי אני חייבת להיענות לצרכיה. בשנים האחרונות קצת למדתי לשים גבול אבל לא ממש, ובעיקר הדחקתי את הילדות הקשה שלי איתה".
הבטתי בה ואמרתי בשקט:
"אולי בעלך משקף עבורך דפוס ישן שתת המודע שלך מכיר היטב? לפעמים הנפש מושכת אל חיינו שיעורים מוכרים, עד שאנחנו בוחרים לכתוב אותם אחרת. בעלך אינו אלא שיקוף של אותו חלק שבך ש'מאפשר', עוד מינקות, את אותה שתלטנות".
בדקות שחלפו איפשרתי ליוכי לחזור אל אותה ילדה קטנה שישבה על השטיח, ולהעניק לה את כל מה שהיה חסר לה אז. קול, בחירה, גבולות, ביטחון ותחושת ערך – כל אלו קיבלו ביטוי מוחשי בין דפיו של הספר.
יוכי כתבה לי בבוקר שאחרי: "תודה על אתמול. את מדוייקת! והיה מהמם".
ואני רק חשבתי כמה זה פשוט לשנות בחירה נשמתית וכל מה שצריך זה לפתוח בדף המתאים בספר החיים.
באהבה,
ענת.
